<h1>ראב"ן שו"ת בסוף הספר</h1>
<h2>דף פב מא</h2>
ועוד הקשה הא דאמר ר' יוחנן [נזיר י"ב.] האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם, ואיתיביה ר"ל לר' יוחנן קן סתומה שפרח אחד מהן לאויר העולם יקח זוג לשני וכל הקינים מותרין ואמאי [לימא] היינו הך דפרח, א"ל ר' יוחנן אמינא לך אנא אשה דלא נייד ואת אמרת לי קן דנייד, וכ"ת אימור בשוקא אשכח וקדיש הדרא לניחותא. אלמא משום דהדרא לניחותא לא חשבינן לה נייד אלא קבוע, ובקידושין [ע"ג.] אמרינן דבר תורה שתוקי כשר וכו' עד אי דאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובה פריש, אלמא חשבינן ליה נייד אע"פ דהדר לניחותא. ונראה לי דאשה כיון דאין דרכה לנוד ולשוט אחר מזונותיה אלא לשבת בייתה כדכתב [ישעיה מ"ד] כתפארת אדם לשבת בית וכל כבודה בת מלך פנימה, הילכך נידנודה לא הוי נידנוד (והורד) [והדרא] לניחותא, אבל איש שדרכו לנוד ולשוט אחר פרנסתו, נידנודו הוי נידנוד בעידנא דנייד, ובעת קיבעו הוי קבוע. ותו לא מידי.
